ביטוח נתפס כיום כמדע מתוחכם, שמתבסס על חישובים סטטיסטים ולוחות סיכון. מדע האקטואריה (המתמחה בחישוב הסתברויות למצבי אי ודאות ולפיו מתמחרים ביטוח) משווה לתחום הילה של חדשנות. אולם בפועל האנושות עסקה בניהול הסיכונים כבר בעת העתיקה.
בתקופה הקדומה העדיף האיכר לגדל סוגים רבים של ירקות, לא רק כדי לקיים משק עצמאי, אלא גם על מנת לפזר את הסיכון הכלכלי. אם לדוגמא בשנה אחת המלפפונים לא הבשילו, אזי גידול העגבניות היווה פיזור סיכון.
אותו איכר הביא לעולם הרבה ילדים, לא רק בגלל העדר אמצעי מניעה, אלא גם כיוון שבתקופה ההיא תמותה בקרב ילדים הייתה גבוהה ורק חלק מהילדים שרדו. אלו שהגיעו לבגרות המשיכו לעבד את האדמה, והאיכר "יצא לפנסיה" ונתמך על ידם.
במרוצת השנים הבינו שצריך להתכונן לנזקים כלכליים חמורים יותר מאשר כשלון בגידול מלפפונים. ב- 2 בספטמבר 1666 במאפיה קטנה בלונדון שכח האופה המלכותי של המלך צ'רלס השני לכבות את התנור לפני שהלך לישון. הגיצים בתנורו הבעירו את השרפה הגדולה של לונדון שכילתה במשך ארבעה ימים את כל הסיטי של לונדון. למעלה מ10,000 בתים נשרפו, הסופר-טנקר לא הושיע, וראש העירייה נאלץ להרוס בתים באופן יזום כדי לעצור את השרפה.
.
לאחר השרפה הבינו באנגליה כי אש היא אחד מגורמי הנזק הגדולים, והחלו לעסוק בפתרונות לגידור הסיכון באמצעות ביטח הדדי. באותה תקופה חברות הביטוח האיצו את התפתחות מכבי האש, דחפו להקמת מערכות כיבוי אש עירוניות ואף קבעו על הבתים סימנים ממתכת (סימני אש) שהודיעו איזו חברת ביטוח מבטחת כל בניין.
באותן שנים הימאות הגיעה לשיאה במסחר עם ארצות רחוקות והצורך להגן על הסחורות הביא להקמת ערבויות הדדיות לבטוח סיכונים. בשנת 1688 בבית הקפה של אדוארד לוידס בלונדון שילמו סוחרים, בעלי אוניות ורבי חובלים פרמיות לנציגים של בעלי ההון (סינדיקטים). במידה וארע אסון שילמו בעלי ההון למבוטחים על פי חלקם בערבות ההדדית. כמו שהיום הפרמיה לביטוח רכב נקבעת על פי גיל הנהג, עבר התאונות וסוג הרכב, גם אז שאלו את רב החובל אשר ביקש לבטח את הפלגתו על ניסיונו, עבר האוניה, כמות הסחורה ומסלול ההפלגה, ובהתאם קבעו את הפרמיה לתשלום.
מאז השתכלל המנגנון והסינדיקטים של בית הקפה של לוידס הפכו לתאגיד הביטוח הגדול: חברת לוידס. מכאן נולדו תאגידי הביטוח המשדכים בין אנשים שרוצים לבטח את רכושם ומשלמים פרמיה, לבין אלה שארע להם אסון וזקוקים לכסף כדי להשיב את מצבם לנקודה שלפני קרות האסון.
במשך השנים נוצרו מאות סוגים שונים של פוליסות שמבטחות כל סיכון אפשרי בהתאם לשינויים חברתיים וטכנולוגיים. אבל האם צריך לבטח הכל? על כך בפרק הבא.
שליחה לחבר
