בפרקים הקודמים דנו במהות הביטוח והתפתחותו ההיסטורית. נשאלת השאלה מה עלינו לבטח? האם הכל? ביטחנו את הרכב בביטוח מקיף כשקנינו אותו חדש מהיבואן, אך האם אחרי 12 שנה צריך לבטח אותו בביטוח מקיף? איך נדע אם יש הצדקה כלכלית לשלם פרמיה ולבטח סיכון מסוים?
חשוב לזכור שביטוח אמור לכסות את הנזק הכלכלי שיגרם לאדם ממקרה מסוים. הנזק צריך להיות משמעותי, כלומר "כבד בכיס", כדי שאדם יסכים לשלם פרמיה ולבטח את הסיכון.
לדוגמא, האם היינו מוכנים לשלם שקל אחד לביטוח עט שעולה 5 שקלים? התשובה היא לא. אם העט ישבר לא יגרם נזק כלכלי משמעותי. אולם כשמדובר בעט נדיר ששוויו 15,000 ש"ח, סביר להניח שנרצה לבטחו כי לא נרצה לאבד עט שנרכש בהשקעה כל כך גדולה.
מדובר ביחסיות: ככל שהנזק עלול להיות גדול יותר, נעדיף לגדר את הסיכון ולבטח עצמנו. אילו היה לנו הסכם עם בורא עולם שהנזק לרכב שלנו לא יעלה על 2000 ש"ח, בוודאי לא היינו רוכשים ביטוח מקיף בסך 2300 ש"ח כל השנים, אבל לאף אחד אין הסכם כזה והנזק עלול להיות גם בעקבות גניבת הרכב או אובדן גמור בסך 100,000 ש"ח או יותר.
עוד גורם שנלקח בחשבון הוא הסבירות האובייקטיבית והסובייקטיבית שיקרה נזק. לדוגמא: ב 15 השנים האחרונות נגנבו בארץ בממוצע למעלה מ 20,000 כלי רכב מידיי שנה ולכן יש סבירות אובייקטיבית לגניבה. העובדה שכולם מכירים מישהו שנגנב לו רכב תורמת להרגשה הסובייקטיבית, לכן רב האנשים מבטחים את רכבם כנגד גניבה. כלומר, גם העובדה שזה קורה הרבה מביאה את האנשים לבטח, לא רק הנזק הכלכלי.
כאשר הרכב עולה פחות, למשל 11,000 ש"ח, כבר מתלבטים לגבי הכדאיות הכלכלית לשלם 20% מערך הרכב לביטוח. במקרה של העט שעולה 5 שקלים, אילו היינו יודעים שהוא נוטה להישבר בסבירות גבוהה, אולי הייתה הצדקה לבטח אותו למרות עלותו הנמוכה.
לסיכום, ההחלטה האם לבטח תלויה בגובה הנזק הכלכלי והסבירות שיקרה. אם קיימת סבירות גבוהה לנזק, אנו נעדיף לגדר את הסיכון ולרכוש ביטוח. רובנו שונאי סיכון ולא היינו רוצים "ליפול" בסטטיסטיקה ולאבד את רכושנו.
חז"ל אמרו: "מרבה נכסים מרבה דאגה", ולכן מי שיש לו רכוש רב רוצה לדאוג פחות ומבטח עצמו.
האם אדם עשיר לא צריך ביטוח? האם יש מקרים שאפשר לבטח רק חלק מהסיכונים? על כך בפרק הבא.
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
