ניגודיות בהירהניגודיות בהירה

ניגודיות כההניגודיות כהה

הגדלת גופןהגדלת גופן

הקטנת גופןהקטנת גופן

עצירת אנימציהעצירת אנימציה

הצהרת נגישותהצהרת נגישות

למצוא את נקודת האיזון

14/06/2012

בשנים האחרונות רבה הפעילות במשרדי המפקח על הביטוח במשרד האוצר ואנו היינו עדים להוצאת רפורמות רבות בטווחי זמן קצרים ושינויין תוך כדי תנועה עוד בטרם הצליח השוק לעכל את אלה שקדמו להן. העיתונות עסקה ללא הרף בנושאים שעל הפרק וכותרות בולטות פורסמו בעיתונות והצליחו לבלבל את הקוראים. כמובן שהכותרות התמקדו במה שהכי קל – הפחתת דמי הניהול, וציירו את התמונה המעוותת שהמחיר הוא חזות הכל.

לא רק הקוראים מבולבלים, גם אנשי מקצוע בענף מרגישים שהעומס ברפורמות מתקן עיוותים מסוימים אך גם יוצר עיוותים חדשים. הענף הפנסיוני הוא אכן ענף מסובך ודורש תיקון. העלייה בתוחלת החיים רק מדגישה את החשיבות של בחירה במוצר נכון שיבטיח בסיס איתן להמשך רמת החיים.

בעבר הייתה חלוקה ברורה בין חסכון בקופת גמל (חסכון לטווח בינוני) לבין חסכון בחברת ביטוח (חוזה בין לקוח לחברה, המבטיח זכויות חוזיות בעת הפרישה) ובין קרן פנסיה (ערבות הדדית בין עמיתי הקרן). הכספים הופקדו בחסות ממשלתית בתשואה מובטחת. לכל אחד מאלה יתרונות וחסרונות.

ריבוי הרפורמות והחיפזון יצרו עיוותים חדשים בשוק החיסכון לטווח הקצר והארוך, ובמקום לקבל שלוש אלטרנטיבות המובדלות ביניהן, האוצר שאף ליצור אחידות מדומה בין המוצרים, שאינם יכולים להיות אחידים בהגדרתם.

האוצר רצה להגביר את התחרות בין חברות הביטוח.

האוצר רצה לכוון את הגופים המנהלים להעביר את כספי הציבור אל שוק ההון, כדי לחזק אותו.

האוצר רצה להקטין את התלות שלו במימון הבטחת התשואה לנוכח עליה בתוחלת החיים.

האוצר רצה להקטין את שליטת הבנקים הגדולים ולהפסיק את העיוות שנוצר בחוסר האובייקטיביות בחיסכון.

האוצר רצה להקטין את הכח של המעסיקים המכתיבים לעובד את תנאי החסכון ואופיו ולתת לעובד להחליט.

האוצר רצה שהעובד יבין על מה הוא חותם.

האוצר רצה לכוון את הציבור לצאת לפרישה ולקבל כפנסיה גמלה חודשית ולא סכום הוני.

האוצר רצה הרבה דברים, אך האם הענף יכול לקלוט את כל הרפורמות האלה בזמן כה קצר? האם הציבור יכול להבין ולעכל את שפע המידע שהוטל עליו ולקבל החלטה?

ואז נוצרה טענה חדשה ונכונה בחלקה: דמי הניהול גבוהים. בעיתונות החלו לפרסם כמה מהפנסיה "תעלם" כתוצאה מדמי הניהול המופרזים. תקפו את בתי ההשקעות שלא ניהלו כספים נכון. הזיכרון הרי קצר, וכולם שכחו שעשרות שנים הבנקים ניהלו כספים, אמנם בדמי ניהול נמוכים, אך בתוצאות זעומות ובנטו נשאר פחות.

מבולבלים? כנראה כולם! לכן הגיע הזמן שהאוצר, כמי שיצר את הבלבול  בשוק, יחליט מה הוא רוצה. ברצותו יוכל גם להחליט על פשטות, ליצור ברירת מחדל ולהחליט בשביל הציבור. יש מסלול יחיד שרשאי לקבל את הטבות המס מהמדינה כחיסכון ארוך הטווח, אך יש לזה מחיר: על המדינה לחזור ולהבטיח תשואה גם בעלית תוחלת החיים, בלי צורך לקבל יעוץ ומנהלי השקעות, בלי כסף בשוק ההון בדמי ניהול אפסיים.

צריך למצוא את האיזון ואת נקודת שיווי המשקל. נקודת איזון בין המוצרים, המחירים, התחרות, ויכולת הבחירה של החוסך עצמו.

באחד הכנסים בו השתתפתי לאחרונה הוצג השקף שהראה שאם בחור צעיר בן 23 קונה עיתון יומי מדי יום, בחישוב עד גיל הפנסיה  קריאת העיתון תעלה לו כ- 170,000 ₪. אז בעצם אולי גם קריאת עיתונים גוזלת את הפנסיה שלנו?

הפחתת דמי הניהול היא הדבר הקל ולכן טיפלו בו, אך המאמץ הוא חתירה לנקודת האיזון.

 

צור קשר